נאמנות כמגן להסכם ממון

במסגרת הסכם ממון, מסדירים בני זוג את המשטר הרכושי שיחול עליהם במקרה של פרידה או גירושין, כלומר, האם הם יוצרים שיתוף כלכלי מעצם הזוגיות או מסכימים על הפרדה רכושית במהלכה או לעת פירוד כמו גם, האם ביחס לכלל הרכוש שצבר מי מהם לפני הקשר ו/או לגבי רכוש ספציפי שייצבר במהלך הקשר או רק ביחס לכלל הרכוש שייצבר במהלך הקשר הזוגי.

בתי המשפט לענייני משפחה עמוסים בתביעות של בני זוג אשר לעת פרידה תובעים חלוקת רכוש שונה מזו שהסכימו עליה במועד החתימה על הסכם הממון.

הטענה הרווחת של בני זוג המבקשים לפרוץ את הסכם הממון הינה כי עצם קיומו של הקשר הזוגי, אורכו, טיבו כמו גם הרחבת התא המשפחתי עם הולדת ילדים וגידולם, יצרו כוונת הסתמכות של בן הזוג התובע, על הרכוש שהביא עימו בן הזוג האחר לתא המשפחתי זה שלא נוצר במאמץ משותף של שני בני הזוג.

בתי המשפט קובעים לא אחת כי על אף קיומו של הסכם ממון והסדר הפרדת רכוש שסיכמו בני הזוג בתחילת הקשר הזוגי, יחול שיתוף כלכלי ביחס לנכסים כגון דירת מגורים, עסק כלכלי, רווחים מנכסי נדל"ן, מניות וכיוצב שהוחרגו במקור מהרכוש המשותף במסגרת הסכם הממון מטעמים של "צדק".

החלטות שיפוטיות אלו, ממוטטות את הוודאות וההסתמכות של בן או בת הזוג בעלי הנכסים שאלו יישארו בידם גם לאחר הפרידה ומדללים את החוסן הכלכלי.

להלן מספר דוגמאות למצבים בהם בית המשפט יצרו שיתוף בנכסים לבן הזוג האחר אשר במקור היו שייכים לאחד מבני הזוג שהנכסים היו שלו עוד בטרם החל הקשר הזוגי:

שינוי בהרכב המשפחה: לידת ילד משותף, נישואי בני משפחה, או מות של בן משפחה בהכרח משנים את הדינמיקה המשפחתית ומייצרים כוונת שיתוף לכאורית והסתמכות על הנכסים– לדוגמא בן זוג שבוחר בעבודה חלקית בגלל שבן הזוג האחר העמיד את דירתו לטובת שני בני הזוג. ההסתמכות על הדירה גורמת לכך שבן הזוג לא יחתור לרכישת דירה וכאשר תתרחש הפרידה בעתיד הוא יישאר ללא קורת גג בבעלותו.

נסיבות אלו, מייצרות תחושת "אי צדק" המביאים את בתי המשפט לפסוק באופן אשר מרוקן בפועל את הסכם הממון, וכפועל יוצא, איבוד נכסים לטובת בן או בת הזוג.

שינוי בערך הנכסים: קרות אירועים כגון קורונה, אירועים בטחונים במדינת ישראל ומלחמה, עלית ריביות וכהנה, מביאים לכדי עלייה בערך של נכסי בן הזוג (כגון נדל"ן, מניות, או עסקים) באופן שמחזק אצל בן הזוג האחר את הצורך כי ייקבע לגביו שיתוף ספציפי באופן המקנה לו מחצית הזכויות ברכוש.

שינוי באופן השימוש בנכסים: כאשר בני הזוג עשו במהלך החיים המשותפים שימוש בנכסים של אחד מבני הזוג (לדוגמא לצורך מגורים של בני המשפחה או שימוש בהכנסות דמי השכירות של הדירה למחיה שוטפת) או ששני בני הזוג ניהלו והשקיעו יחד בנכסים של בן הזוג האחר, כל אלו יכולים להוות עילה לטענות ביחס לזכויות באותם נכסים על אף שהם הוחרגו מהרכוש המשותף במסגרת הסכם הממון.

צבירה של רכוש חדש או קבלת כסף לא צפוי: רכישת נכסים חדשים במהלך הקשר הזוגי (מכספים שמקורם טרום הקשר הזוגי) או קבלת ירושה או מתנה כספית גדולה שהופקדה לחשבון משותף ו/או אף לקיחת הלוואה מבני משפחה למטרה זוגית משותפת מהווה בסיסי לטענה של שיתוף לכאורה וגורמת למחלוקת משפטית סביב חלוקת הרכוש שהוחרג כמשותף בעת פרידה.

שינויים במצב הכלכלי או המקצועי: פיטורים, חידושי קריירה, יציאה לפרישה, או כל שינוי אחר במצב התעסוקתית כלכלי של אחד מבני זוג – במהלך הקשר הזוגי – אלו כולם, מהווים תשתית לבסס טענה משפטית כי יש לקבוע שיתוף כלכלי על רכוש שהוחרג במסגרת הסכם ממון וקביעה, כי חרף הפרדה רכושית עליה הסכימו בני הזוג בתחילת הקשר הזוג – הוא משותף.

שינוי במצב הבריאותי : מחלות חמורות, תאונות, או שינויים בריאותיים נוספים המביאים לירידת כושר השתכרות של בן הזוג החולה, יכולים להביא לשינוי בצרכים כלכליים או ביכולת להרוויח כסף, אלו

נסיבות המהוות עילה לבסס טענה של הסתמכות על בן הזוג האמיד בעל הרכוש וטענה לשיתוף בנכסים חרף הפרדה רכושית שנקבעה במסגרת הסכם ממון.

בהינתן שתחום דיני המשפחה הוא דינאמי ומתאים עצמו להתפתחות החברתית, סוגי משפחות, פתיחות לאורחות חיים, ישנה התפתחות המשפטית בדרך של שינויים בחוקים, פסיקות בית המשפט, או חובות משפטיים חדשים יכולים להשפיע על תוקף ההסכם או על היכולת ליישם אותו בעתיד.

לכן, בהינתן שמערכת יחסים זוגית הינה בסמכות לעולם תידון בבתי המשפט לענייני משפחה, קיים סיכון כי חרף קיומו של הסכם ממון ייקבע שיתוף בנכסים. כאן נכנסת הנאמנות.

נאמנות (קישור למאמר נאמנות), מהווה נדבך מגן לכל הסכם ממון באשר הוא. שכן, נאמנות הינה הסדר משפטי בו היוצר, בעל הנכסים, מעביר את נכסיו לנאמן, אשר מנהל את הנכסים לטובתו בהתאם להוראות מפורטות שנקבעו מראש בתוך כתב הנאמנות – נאמנות מהווה מבצר ממשי לשמירת נכסים בעלי ערך שהביא עימו בן הזוג לקשר הזוגי – שמקשה מאד את התקיפה המשפטית של בן הזוג האחר.

נאמנות מאפשרת ומעניקה בפועל –

1. הפרדת נכסים ושימוש בהם מבלי סיכון כי בעתיד יחשבו כחלק מהרכוש המשותף, בהיותם מועברים לניהול הנאמן לטובת הנהנים.

2. חוסן כלכלי ומרחב תמרון כלכלי גם במקרה של פגיעה כלכלית, בהיותה מנגנון המשמר גרעין נכסים אסטרטגי אשר ניתן למקסם אותו ולייצר רווחי הון נוספים תחת ניהול הנאמן במנותק מכל אירוע חיצוני שאינו בשליטת היוצר, כגון הפסקת אשראי בנקאי בשל חובות, קריסה כלכלית של אחד מבני הזוג עד כדי פשיטת רגל.

הנכסים שבנאמנות הם הבטחון הם מעניקים לך את הידיעה כי יש איך להמשיך לייצר, לגדול לצמוח ולחיות ברווחה בתנאי אי וודאות של אירועים שאינם בשליטתך.

3. וודאות משפטית, הגנה מפני בן / בת זוג לעת פירוד, גירושין או מוות. הגנה מפני יורשים עתידיים. נאמנות, ככל דבר שהוא, אינה חסינה מעצם העלאת טענה מצד בן/בת זוג, יורשים או נושה ואולם, הקמתה באופן מקצועי, התואם את צרכי היוצר, אופיו, צרכיו ומטרותיו, כמו גם, ביצוע תהליכי ההעברה של הנכסים לנאמנות באופן מקצועי תהדוף ניסיונות לשים יד על רכוש היוצר. נאמנות שכזו תעניק שקט נפשי כי רכושו מוגן. שכן המבנה המשפטי של הנאמנות, מקטין לכדי מינימום את הסיכוי כי מי מהם ייפתח בהליכים משפטיים לגביהם.

TRUST YOURSELF

נאמנות המבצר שמגן עליך.